אין/יש לאן להגיע

אין לאן להגיע.

אין יעד שיספק את כל נימי הנפש והגוף,

אין שער דרכו נעבור ואחריו נחוש מלאות,

אין מדליה או ציון שיעניקו מספיק משמעות.

אין מה לנסות להשיג את העתיד עם כלים שרכשנו בעבר,

אין טעם להיאחז במה שנשאר או נגמר.

אין רגע, מלבד הרגע הזה.

זה פשוט.

הגעת,

את.ה כבר כאן.

וגם,

יש לאן להגיע.

יש פוטנציאל אנושי שאפשר להגשים.

יש מקום שנוכל להרגיש בו נעים,

יש אפשרות לצמיחה והתעלות.

יש בשביל מה להתמיד בהתנסות.

יש אור גדול ואהבה ללא תנאי,

יש טעם להרגיש שכדאי.

יש לעתיד ערך,

יש מי שמחכה לנו בקצה הדרך.

יש לאן להגיע.

אין לאן להגיע.

מדהים איך שני הרעיונות האלה מתקיימים להם באופן פרדוקסלי בחיינו.

הרבה פעמים אנחנו תופסים אחד מהם והמציאות נצבעת לה ברגע.

ואולי היופי והאמת נמצאים דווקא בקיום המשותף של הרעיונות המנוגדים?

הנקודה המאוזנת כאן היא השאיפה והחיבור לפוטנציאל והמימוש שלו,

מתוך נוכחות ומודעות ולא מתוך חוסר או חרדה.

וזאת גם אחת הסיבות שאני מעריכה את הפסיכולוגיה הטרנס פרסונלית-

הלב של הגישה נמצא בדיוק בשילוב הזה

בין being  ל-becoming

אין סתירה. יש צורך, יש כמיהה, יש הוויה, יש מציאות.

אנחנו לומדים לנוע ביניהם בדרך האמצע.

אז יש לאן להגיע, אין לאן להגיע.

במה תרצה.י להתמקד ברגע הזה?