על ילדים, מילואימניקים והעולם האנרגטי
כשעבדתי בגן ילדים, עולם הטיפול בהילינג אנרגטי כבר היה חלק מרכזי בחיי.
שמתי לב שהילדים נמשכים לאנרגיה הזאת באופן טבעי.
הם לא ביקשו אותה במילים, אבל הם ידעו שאם הם לא מרגישים טוב, אם נפצעו או נעלבו מילדים אחרים, ואפילו גם סתם בלי סיבה, הם יכולים לבוא להתכרבל תחת ידיי ואחרי כמה דקות של שקט משותף, להמשיך בדרכם קצת אחרת.
האמנתי בכוח של האנרגיה להרגיע ולחזק, ועדיין כל פעם שזה קרה, זה הרגיש כמו פלא גדול.
המבנה האנרגטי והנפשי של הילדים הרבה יותר פתוח ועדין משלנו המבוגרים.
השדה שמקיף אותם אוורירי, מערכות ההגנה עוד בחיתוליהן ואין מחסומים מנטליים שמפלטרים את המציאות.
האנרגיה זורמת בצורה ישירה וגולמית, גם פנימה וגם החוצה...
הצ'אקרות שלהם פתוחות אבל עדיין לא "בשלות". הן כמו אנטנות חשופות שקולטות את הדקויות שמתרחשות סביב (כן, גם כשרבים מולם באנגלית כדי שלא יבינו, הם קולטים וסופגים את המתח...).
הצ'אקרות הגבוהות פתוחות במיוחד וזה מה שמסביר את החיבור הטבעי שלהם לעולם הדמיון, החלימה ולתחושת אחדות עם העולם (רגע לפני שהאגו מתגבש ונפרד..).
ככל שמתבגרים, נוצרת זהות ברורה ומוגדרת יותר,
האנרגיה הופכת יותר דחוסה ומתבססת יותר בצ'אקרות התחתונות, הקשורות בביטחון, בבית, ביחסים, במיניות...
אנחנו לומדים לעטות על עצמינו "שריון" ששומר עלינו, אבל יכול גם לגרום לקהות חושים, לתקיעות ולתפקוד לקוי של הצ'אקרות והשדה שמקיף אותנו.
חוויות החיים המורכבות שאנחנו עוברים נרשמות בגוף האנרגטי שלנו בדיוק כמו שהן נרשמות בגוף הפיזי (ובעצם לפני כן).
הגוף הפיזי הוא ההתממשות בחומר של הגוף האנרגטי שלנו.
אנחנו ניזונים מאנרגיה, נמשכים לאנרגיה, נדחים מאנרגיה.
זאת שפה שאנחנו מכירים מבלי שלמדנו אותה באופן מפורש.
השפה הזאת פחות מילולית ויותר חווייתית. בדיוק כמו שילדים חווים את העולם.
ובאופן מפתיע או לא כל כך, גם בתור מבוגרים נשמרת ההיענות והמשיכה הטבעית לחוויה הבלתי מילולית, למרחבי האנרגיה וההילינג.
המרחבים האלה פתוחים, גבוהים ועמוקים. הם מאפשרים להתקרב לתת מודע ולתודעה הרחבה, להתחבר לחוויה רגשית/תחושתית באופן צלול, בהיר וישיר, וליצור קשר בעדינות עם אזורים כואבים בתוכינו.
במהלך המלחמה ראיתי את המשיכה לאנרגיה של ההילינג כשמילואימניקים פנו וביקשו להגיע לטיפול הישר מהבסיסים.
חלקם כתבו בהודעה שאין להם מושג מה זה הילינג אבל הם מרגישים שזה מה שהם צריכים.
הם הגיעו במדים, מאובקים, עם ריח חזק של שטח והיה נראה לרגע שאין סיכוי שיצליחו לחלוץ את הנעליים מרוב שהיו דבוקות לעור.
בסוף הם הצליחו.
והורגש מאוד מעטה השריון (וזה בטח לא היה הזמן לפרק אותו),
אבל מתחתיו הורגשה גם מאוד החוויה הבלתי מילולית הזאת, ה"ילדית", שמבקשת לרגע לחזור אל מימד דמוי הרחם, להרגיש תחת הגנה ושמירה מבחוץ, להתמסר ולהרפות אל הכלום האינסופי...
מה שמדהים זה שגם בסיום הטיפול חלקם לא ידעו ממש להסביר במילים מה חוו, בדיוק כמו שילדים ותינוקות ועוברים לא יודעים, אבל הם כן ידעו להגיד שהם רוצים עוד מזה.
והקסם הכי גדול הוא שגם כשלא יודעים להסביר ממש במילים, משהו משתנה במציאות. כי החוויה (האנרגטית, הגופנית, הנפשית), היא המשמעותית. לפעמים המילים מגיעות רק אחר כך...
אז מזמינה אתכן.ם להתנסות בטיפול דווקא עכשיו, כשיש הרבה מילים מסביב ואנחנו נדרשים לתפקד, אבל הרבה מתרחש מתחת לפני השטח. אם הגוף סוחב אתכם.ן אבל יש איזו אווירה של מותשות, עייפות, דריכות, תקיעות, דיכאון או חרדה שלא מרפים- זה הזמן...
