על טיפול וקפה שחור

שואלים אותי בסביבה לא מעט למה אני לא מפרסמת את עצמי בתור מטפלת של טיפולים חד-פעמיים או מייצרת תהליך מקוצר שמדבר על בעיה-> פתרון.

הרי זה מה שהרבה אנשים מחפשים- פתרונות מהירים, הקלה מיידית והתחייבות לתוצאות מבטיחות.

דווקא יוצא ויצא לי לא מעט לטפל באופן חד פעמי דרך שיח, הילינג או נשימה מעגלית, באנשים עם בעיות אקוטיות שביקשו תמיכה בתור "עזרה ראשונה", בחיילי מילואים שיצאו להתאוורר מהמלחמה, בחולי סרטן כחלק מליווי רוחני, או אפילו בתור מתנות יומולדת.

והאמת היא- שתמיד משהו קורה. יש תנועה כלשהי.

אז למה אני בכל זאת לא לגמרי תומכת?

אני אדם של דימויים ועלה לי דימוי כזה, שתהליך טיפולי זה כמו להכין קפה שחור בגזייה (עם התמקדות מיוחדת בשלב הזה שמסירים ומחזירים לאש את הפינג'ן מספר פעמים עד שהקפה מוכן):

אנחנו פונים לטיפול כשיש מצוקה כלשהי. אם נמהר "להרתיח" את המצוקה בחום גבוה, היא עלולה לגלוש לנו ולהישפך לכל הצדדים...

קשה יותר לנקות ולאסוף אותה ואת עצמינו בצורה הזאת.

קפה לא יוצא מזה, זה בטוח.

גם קיצורי דרך לא עובדים כאן: אבקת קפה שחור מעורבבת במים קרים למשל, לא תביא לתוצאה שחיפשנו.

צריך לחמם לאט לאט, להוסיף ברגע הנכון כל מרכיב, עם הרבה ריכוז ועדינות...

בתוך תהליך אנחנו יכולים לבחור כמה קרוב לנקודת הרתיחה אנחנו רוצים ומסוגלים להיות בכל רגע.

אפשר להסיר מהאש כשנושא מסוים מרגיש יותר מדי ולחזור אליו שוב כשהעוגנים מתחזקים ומרגיש מתאים.

לאט לאט, אנחנו עוברים דרך מספיק נקודות רתיחה בשביל לעבד את החומרים ומספיק נקודות רגיעה כדי להגיע לויסות ולהרגיש נינוחים בפנים.

משהו חדש נוצר. יש תהליך שלם ויציב ויש מוכנות להרפות ולכבות את האש...

ואז גם מגיע רגע כזה של שקט, בו המשקעים הנפשיים כבר לא מציפים.

הם משנים צורה או נכנסים למגירה שם למטה בדפי ההיסטוריה עם יותר הכלה וקבלה.

בשלב הזה יש אפשרות לאינטגרציה,

ויש גם יותר פניות להמשיך הלאה.

וכן, זה יכול לקחת גם שנים, אבל זה כל כך שווה את הרגע הזה שבו אפשר להתרווח, להתבונן לרגע בחומרים שהיו קודם בהפרדה ופיצול מוחלטים ועכשיו הם נוזל אחד עם שם חדש- "קפה".

אפשר לקחת לגימה בחיוך, להיות גאים בדרך שעברנו וגם לשים לב פתאום לדברים שלא שמנו לב אליהם קודם, כמו הנוף מסביב או האנשים שתמכו בנו בזמן שדברים הבשילו בתוכינו....

אז נכון, יש מקרים בהם צריך את העזרה הראשונה הזאת. כולנו היינו עדים לכך במלחמה ועדים לכך עדיין.

זה חשוב ומובן ואני מזמינה באהבה לפנות לתמיכה.

אבל מעבר לזה, יש מתנות שנוכל לקבל רק בתוך תהליך. אין פתרון קסם ואי אפשר להבטיח סתם הבטחות.

בסופו של דבר אנחנו יצורים שחיים על פני האדמה. והאדמה, מבין כל האלמנטים, מייצגת תהליכיות, התגבשות איטית, יציבות, חיבור, שייכות וביטחון.

כשכל אלה מהווים יחד את הבסיס שלנו- אפשר להבין למה אנחנו זקוקים לזמן ולהעמקה בדרך.