על מדיטציה כפרקטיקה- בין הוויה לעשייה

לקראת סיום הטיול שלי במקסיקו הלכתי לשוק בעיירה קטנה.

באותו היום הייתי באיזו תחושת ריחוק מעצמי. קצת מעורערת אחרי ימים מורכבים...

בדרך לשוק חלפתי על פני חנויות צבועות בכחול של בני המאיה.

אני מחוברת מאוד לשבטיות ולשמאניזם ורציתי זמן להסתובב בנחת בין החנויות, לכן אמרתי לעצמי שאעצור שם בדרך חזרה.

כשחזרתי, למרות שהלכתי בדיוק באותו מסלול, הצלחתי איכשהו להסתבך והגעתי לחלק האחורי של שורת החנויות.

גם שם היו חנויות, אבל הן היו סגורות והרחוב היה ריק ושקט לגמרי.

התכוונתי לחזור אחורה וללכת מסביב, אבל אז קלטתי חנות אחת, בקצה הרחוק ביותר, שהייתה דווקא פתוחה.

אני לא בטוחה למה, אבל היה לי ברור שאני צריכה ללכת אליה.

בפתח החנות עמד גבר, בן מאיה, שהביט בי בעיניים יודעות וטובות.

הוא עמד שם כאילו חיכה רק לי.

מהר מאוד גלשנו לשיחה עמוקה. הוא דיבר ספרדית מעורבבת במאיה אבל זה לא היה משנה. הוא היה מובן מעבר למילים.

הוא הציע לי אבחון קצר, ככה על הדרך, לפי הידע שקיבל במסורת שלו.

הוא ביקש את שמי ואת תאריך הלידה שלי.

"את מטפלת", היה הדבר הראשון שהוא אמר. הנהנתי. "והפרקטיקה שלך היא דרך מדיטציה" הוא המשיך.

מעניין. אף פעם לא חשבתי או אמרתי את זה בצורה מפורשת כזאת, אבל זה בעצם די נכון.

דיברנו על הרבה דברים שנגעו בי. זה הרגיש כמו לפגוש חבר קרוב מעולם אחר.

בשלב מסוים מצאתי את עצמי אומרת מבלי שהתכוונתי- "חיפשתי אתכם. רציתי ללמוד עוד".

אני לא בטוחה מי זה "אתכם", אבל הוא לא התבלבל וענה מיד: "את לא צריכה לחפש אותנו. את רק צריכה לעשות מדיטציה ותגיעי אלינו. ואת לא צריכה שום ספר כדי ללמוד. כל הידע כבר נגיש לך".

הוא סיפר לי שכשהחליט להעמיק עוד בלימוד, אמרו לו שהידע נמצא ביער, מתחת לעץ שמתחת לסלע. הוא הלך וחיפש ביער את העץ והסלע. הפך סלעים וחיפש עצי ענק. לקח לו זמן להבין שהוא לא אמור לחפש אותם במציאות, אלא למצוא אותם בתוכו, דרך הדמיון, דרך המדיטציה, בשקט. ברגע שהוא הבין את זה- משהו נפתח. הידע התגלה בפניו.

די מדהים איך המדיטציה היא הפנינה של כל הדתות, המסורות והתרבויות... לא?

התחלתי את היום הזה כאמור די מעורערת. ואולי דווקא הערעור שבפנים הביא איזו כניעה והתמסרות להסתבכות בדרך. ומזל שכך כי המפגש הזה היה מה שהייתי זקוקה לו. הוא הזכיר לי את עצמי, חיבר מחדש את החלקים והחזיר את הכוחות.

רגע לפני שהלכתי קיבלתי מסיכה שבטית במתנה עם יגואר בראשה- שייתן לי אומץ להביט פנימה אל תוך פחדיי, שיגן וילווה אותי בדרך.

צמד המילים 'מדיטציה כפרקטיקה' הלך איתי מאז אותו מפגש.

אולי כי זה תיאור מדויק של מה שמחבר בין הגישות שהופיעו בחיי והיו כביכול מעולמות שונים. כולן כללו מדיטציה בדרך כזאת או אחרת והפרקטיקה היא מה שהפך אותן מתפיסות תאורטיות לדרך חיים.

החלק הפרקטי תלוי בתרגול הבסיסי שמתמקד בהבאת שקט לתודעה.

הוא אומר בעצם שהשקט הופך מיעד לשער.

החושים מתחדדים, השדה נפתח והתודעה מתרחבת.

יש בהירות. ככה יש אפשרות להזדמנויות חדשות להופיע ולמידע שלא נגיש לנו במצב התודעה ה"רגיל" להגיע אלינו.

וכן- הכל כבר קיים ומחכה לנו. ואולי גם בניגוד לעשייה בתחומים אחרים- אין ציפיות שצריך לעמוד בהן ואין מטרה להגיע אליה.

כאן דווקא ככל שנשחרר, נרפה ונתמסר לכלום ול"ריק"- ככה החיבור יתחזק ותוכל לנבוע מתוכינו יצירה.

זה לא בהכרח יותר קל, זה פשוט עובד אחרת ממה שאנחנו מכירים בדרך כלל בחיים המשימתיים שלנו.

אבל מה שכן מקל, זה שיש הרבה מאוד דרכים להתחיל לתרגל מדיטציה. לא חייבים לשבת שעות על גבי שעות בעיניים עצומות מבלי לזוז.

גם שטיפת כלים, מקלחת או הליכה ברחוב (בלי המכשיר השחור הזה שנהיה חלק מהיד שלנו) יכולים להיות קרקע מעולה לפיתוח איכויות ויכולות ממש חשובות שקשורות בהוויה או בעשייה.